החלטה תקדימית ראשונה מסוגה בוועדת הגבולות בעוטף באר-שבע ודימונה

מאת דני קלימי – מנכ"ל קבוצת Muni.il

מזה מספר שנים שמשרד הפנים והרשויות החלשות מחפשים פתרונות לחלוקת העושר בין הרשויות בישראל, על מנת ליצור איזון בין רשויות חזקות לחלשות. אחד הפתרונות אשר נבחנים מזה תקופה ארוכה הוא ניתוב ההכנסות הנובעות מארנונה של גופים ממלכתיים להשגת מטרה זו.

התמונה מצילומי יהודית גרעין-כל

כמות לא מבוטלת של רעיונות עלו, חלקם נוסו ונכשלו וחלקם נפסלו כבר בשלב התכנון. בין הרעיונות שעלו ניתן למנות ניסיונות ליצירת אזורי תעשייה משותפים - רעיון שלא צלח בשל הקושי ביצירת תיאום בין הרשויות, ומחשבות על מיזוג ואיחוד רשויות – קונספט שעולה מחדש אחת לכמה שנים אך נתקל פעם אחר פעם בהתנגדות עיקשת.

הניסיון הנוכחי של משרד הפנים להתמודד עם נושא חלוקת העושר הוביל להקמתן של וועדות גבולות וחלוקת הכנסות. ייעודן של וועדות אלו היה לבחון את השיוך של שטחי שיפוט בין הרשויות, ובמידת הצורך "להזיז" את הגבולות ולבצע שיוך מחדש של שטחים, במטרה לאזן בין רשויות סמוכות. כמובן ששינוי שיוכי שטחים, בעיקר באזור השרון והמרכז, הוביל גם הוא להתנגדות עזה, כמו למשל המאבק המתוקשר בין רמת גן לגבעת שמואל על השיוך המוניציפלי של אוניברסיטת בר אילן, או הדיונים על עיר הבה"דים, או ליתר דיוק על הארנונה שתשולם על ידי משרד הביטחון.

חלוקת הכנסות, ולא תיקוני גבולות

לפני כשנה מונתה וועדת גבולות וחלוקת הכנסות בדרום, שתפקידה היה לבחון את אזור עוטף באר-שבע ודימונה. וועדה זו גיבשה זווית ראיה רחבה, חדשה ומעניינת לסוגיה שעמדה לפתחה, וגיבשה מודל תקדימי שבתקווה ילווה וועדות נוספות שימונו באזורים אחרים בארץ.

וועדת חלוקת ההכנסות בדרום עסקה בחלוקת הכנסות ולא תיקוני גבולות, כדי לפתור את מצוקת הרשויות החלשות בהיבט ההכנסות מארנונה. לאחר שהמודל בין מ.א תמר דימונה וערד הצליח, ראה לנכון משרד הפנים להרחיב את המודל למספר גדול יותר של רשויות ובכך ייעל את התהליך וצמצם את מספר וועדות לוועדה אחת גדולה .אחת התובנות העיקריות מהתהליך וניסיון העבר הייתה שחלוקה גאוגרפית חדשה של היא תהליך עקר הגוזל זמן רב שלא לצורך.

וועדה זו בנתה מודל אשר מסתכל על כל תא השטח כמעין מאגר, "פול", של הכנסות, ויוצר מדרגי הכנסות רצויים לפי גודל האוכלוסייה, דירוג סוציו-אקונומי, הכנסות שלא ממגורים, וכן שטחים שאינם משוייכים מוניציפלית (מה שנקרא גם שטחים גליליים). בהתאם לכל אלו כל מועצה או רשות מקומית מקבלת הכנסות מתאימות לצרכיה וצרכי האוכלוסייה שלה.

המודל החדש הוגן יותר עבור הרשויות החלשות והחזקות כאחד, ובעיקר חוסך שעות, ימים ושבועות של דיונים ותכנון מחודש של גבולות הרשויות בארץ. בסופו של דבר המודל החדש ייטיב עם האוכלוסייה ברשויות אלו, אשר ייהנו מתוספת תקציבית שתאפשר להם לפתח ולתחזק כהלכה תשתיות עירוניות, שירותי חינוך ורווחה, ניהול הגיוני ומרוכז של המשאבים ומקורות ההכנסה וחזרה לאיזון.

כולי תקווה שמודל זה ייכנס לפעולה גם באזורים אחרים בארץ ובהדרגה יביא למטרה הרצויה – חלוקת הכנסות הוגנת בין הרשויות, ושירותים מוניציפליים מלאים ומסודרים לתושבים – שהם אלו שצריכים ואמורים להיות הנהנים העיקריים מהתהליכים הללו.